מאמרים

איזה ערך לא נכלל ברשימה שניסחו מייסדות בית הספרGALS (Girls Athletics Leadership School) כשפעלו להקמת בית ספר לבנות בקולורדו? מצוינות לימודית. כן, שמעתן נכון. אז איך תוך שלוש שנים הפך בית הספר GALS לאחד המובילים בדנוור? התשובה: פחות רעשי רקע – חיצוניים ופנימיים – שמאפשרים לתלמידות להתרכז במה שבאמת חשוב להן. כי כשמנטרלים את ההתמודדות המגדרית, קל יותר גם להתמודד עם המאמץ הלימודי וכשמערערים על מגבלות הסטריאוטיפ המגדרי, מעזות נערות להתנסות במגוון חדש של תפקידים ולקחת יותר סיכונים.

בסדנה שהעברנו לתלמידות כיתה ז' בבי"ס בויאר, התוודו הבנות שלא נוח להן לנהל שיחות עם בני גילן כי העיניים שלהם נודדות אל החזה שלהן וננעצות שם.

מאיה אנג'לו היא אחת מהדמויות הבולטות והחשובות בעולם הספרות והאקטיביזם. היא כתבה למעלה משלושים ספרי שירה, פרוזה, מחזות, ביוגרפיות, תסריטים ועוד. באחד הראיונות היא אמרה: כתבתי אחד עשרה ספרים ועדיין כל פעם מחדש אני חושבת- 1או או, עכשיו הם הולכים להבין שבעצם עבדתי על כולם ולגלות מי אני באמת'.
זה מאד אמיץ מצד אנג'לו להנכיח תחושה שרובנו חשות בה בסתר ליבנו. התופעה הזו נקראת "סינדרום המתחזה".

כשהייתי בקורס מדריכות חי"ר הייתה לי מ"מית נערצת. בקורסים כאלה המפקדות נתפסות כמודל להערצה וחיקוי, אבל היא התעלתה על כל המפקדים מסביבה. היא הייתה חריפה, הישגית, יפה, חכמה ומחויבת – הכל בעטיפה אחת. והיא שנאה אותי. טוב, לא יכולתי להיות בטוחה, אבל היא תמיד צמצמה את עיניה כשהסתכלה עלי ודיברה איתי (בפקודות כמובן), כשהתחושה שקיבלתי הייתה של חוסר שביעות רצון מתמשך מכל מה שעשיתי. ניסיתי אבל זה לא הלך…

בתפקידי כמנהלת עמותה בירוחם, השתתפתי אחת לשבוע בישיבת מנהלים במועצה המקומית. לא ייחסתי חשיבות למקום בו ישבתי והיו מקרים בישיבות צפופות במיוחד שבחרתי לשבת בצמוד לקיר ולא סביב השולחן. לקח לי זמן לאמץ את המסר הפמיניסטי בכל הקשור לכך שלישיבה סביב השולחן יש משמעות: בהרצאתה, אומרת שריל סנדברג,סמנכ"לית בכירה בפייסבוק, כי חובה עלינו להתיישב סביב השולחן. בשולחן מתקיים השיח, מתקבלות ההחלטות, נעשות חלוקת התפקידים, ואם לא נהיה שם, לא נהיה.

גייל קלי היא אשת עסקים בכירה בתחום הפיננסי באוסטרליה. בכנס בו השתתפתי היא סיפרה לקהל שהיא מקבלת עשרות קורות חיים מידי שנה ולרובם היא שולחת מכתבי דחיה שבסופם מוצעת האפשרות לשולח או השולחת לנסות שוב בעתיד. קלי מספרת שהיו לא מעט מקרים בהם קיבלה קורות חיים מגברים שוב, אפילו מספר שעות לאחר קבלת מכתב הדחיה. בכל שנותיה כמנהלת היא לא קיבלה אף פעם קורות חיים בפעם השנייה מנשים. לטענתה, כשאומרים לנו, הנשים, לא, זה לא.

בספרה המרתק "דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים" כותבת טינה סיליג שבקורס אותו היא מעבירה בסטנפורד היא מסיימת את השיעור הראשון באמירה "לעולם אל תחמיצו הזדמנות להיות מדהימים". המשפט הזה גרם לי לתחושה אמביוולנטית, מצד אחד, כדאי להסתכל על כל דבר שאני עושה בחיים כהזדמנות ולעשות אותו בצורה מעולה ומצד שני, כמה ציפיות משפט כזה יוצר, ציפיות חיצוניות ופנימיות, בעיקר על נערות ונשים.

לפני שנתיים נסעתי בפעם הראשונה לראות בתי ספר לתלמידות בחו"ל על מנת לקבלת השראה. לפני שנסעתי, שוחחתי עם בתי הבכורה ושאלתי אותה אם היא הייתה באה ללמוד בבית הספר אותו אקים. היא ענתה שלא והסבירה שבנות יחד זה איום ונורא. כל כך הרבה ריבים, רכילות, קבוצות מתנגחות וחרמות, וזה ממש לא בשבילה.

המונח "איום סטריאוטיפ" מסמן מצב שכיח לפיו כאשר אנשים המשתייכים לקבוצה כלשהי מאוזכרים אודות שייכותם לסטריאוטיפ שלילי, יגדל הסיכוי שיפעלו לפיו. כך, אם לפני מבחן במתמטיקה נבקש מהנבחנות והנבחנים למלא את מינם, יש סיכוי גבוה כי הנבחנות תצלחנה פחות במבחן הזה מאשר במבחנים בהם לא היו צריכות לציין את מינן.

במאמר שפרסמה ד"ר הלוורסון מבית הספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה, היא ציינה לאחר ששוחחה עם נשים בכירות, שנשים מייחסות את הכישלונות שלהן לסיבות פנימיות ואת ההצלחות לחיצוניות. לדעתה, הדבר נובע מהאופן בו אנו מגדלים את הבנות והבנים שלנו בתוך מערכת החינוך. אם לדוגמה תלמיד ותלמידה יעשו מבחן במתמטיקה ויכשלו בו, הילדה תגיד 'אני לא טובה במתמטיקה' והילד יגיד 'כנראה שלא למדתי מספיק'.